סאבא נ' אולימפיה דיזיין בע"מ

החלטה

העניין שבפני, התנגדות הנתבעת לביצועה של תובענה אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בקריות, כתובענה לסכום קצוב ע"ס 10,614 ₪, במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 13-11756-10-3.

עניין זה נדון בפני כב' הרשמת שלומית פומרנץ, והועבר לטיפולי לאחר פרישתה לגמלאות. ייאמר כי החלטה זאת ניתנת לאחר קבלת הסכמת הצדדים למתן החלטה על ידי, מבלי להיזקק לקיום דיון חוזר או נוסף בשאלת ההתנגדות.

על פי המפורט בתובענה, התובע העניק לנתבעת שירותי הובלה, על פי סיכום מוקדם בין הצדדים, ובגין שירותי אלו הופקו על ידי התובע שלוש חשבוניות מס, בחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2010, בסכום כולל של 20,068 ₪. מתוך הסך הנ"ל, שולם לתובע סכום של 9,454 ₪, ובהתאם התובענה הינה לגבי יתרת החובה הנטענת מכח אותן שלוש חשבוניות.

הנתבעת העלתה מספר טענות כנגד התובענה: במישור הפרוצדורלי, טענה הנתבעת כי התובענה אינה כשירה להתברר כתובענה לסכום קצוב, שכן אינה נתמכת בכל מסמך הערוך בידיה או מכיל פרטים אודות הסכמתה, אלא מדובר במסמכים אשר נערכו במלואם על ידי התובע. כמו כן טענה הנתבעת כי התובע לא שלח התראה בטרם נקיטת ההליך, ולפיכך דינה של התובענה להימחק; לגופו של עניין טענה הנתבעת, כי אינה חייבת לתובע דבר וחצי דבר, ובהתאם הפנתה למכתב בא כוחה של הנתבעת מיום 17.10.2010.

בדיון אשר נערך בפני כב' הרשמת פומרנץ מיום 30.5.2011, ויתר התובע על חקירת המצהיר מטעם הנתבעת, והצדדים ביקשו לסכם טענותיהם בכתב.

האם כשירה התובענה להתברר כתובענה לסכום קצוב?

מהותה של הדרישה המפורטת בסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, מחיל את אותה הדרישה המוחלת מכח תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, לגבי המסמכים עליהם ניתן לבסס תובענה בסדר דין מקוצר – בסייג אחד – כי במקרה זה נדרשת ראיה בכתב אודות ההסכמה, ואי די בהסכם מכללא (אשר ניתן להסיקו מהנסיבות הכלליות של ההתקשרות שבין הצדדים).

אומר על כך א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10 עמ' 396-397:

"כשנדרש קיומה של "ראיה בכתב", הכוונה היא למסמך בכתב הקשור לנתבע העשוי על ידיו או בחתימתו... אין צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב ו"ראשית ראיה" – מספקת. ניתן לתבוע בסדר דין מקוצר את השבתו של סכום כסף ששולם על פי חוזה בכתב בטענה שהוא הופר, אף-על-פי שההפרה אינה מוכחת בכתב... הכתב הנדרש אינו חייב להיות ראיה מלאה על עילת התביעה, על כל פרטיה ודקדוקיה ודי במה שקרוי "ראשית ראיה"".

ראה לענין זה אף ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול נ' החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ, פ"ד מה (5) 729.

ובמקרה דנן, אין התובענה נסמכת על כל מסמך העשוי בידי הנתבעת, או מסמך המעיד על הסכמה לחבותה, הסכמה למחיר אשר נקבעה, או אפילו קצה קצהו של מסמך העשוי בידי הנתבעת. אמירתו של התובע כי ניתן לראות באמור כהסכמה, מבלי שהוצג הסכם בכתב (סעיפים 13-15 לסיכומי טענות התובע) אינה תואמת את לשון חוק ההוצאה לפועל, ואף עומדת בסתירה מוחלטת לפסיקה אשר הותוותה בנושא זה.

יוצא, אם כן, כי התובענה אף לא היתה כשירה לשמש כתובענה בסדר דין מקוצר – לא כל שכן אין היא כשירה לשמש כתובענה לסכום קצוב לפי חוק ההוצאה לפועל, לגביה הדרישות הן נוקשות אף יותר, בבחינת בן בנו של קל וחומר.

למעשה, כאן אמורה היתה להסתיים הבדיקה. מקבל אני במקרה זה את ההפניה כמפורט בסעיפים 34 ו- 35 לסיכומי טענות הנתבעת, ולמעשה, בין אם נשלח מכתב התראה במועד הנדרש, ובין אם לאו, בין אם הוגשה ההתנגדות במועד ובין אם לאו, מדובר בתובענה אשר הוגשה שלא כדין, ולמעשה, בנסיבות מסוימות אף מוצדק היה למחוק את התובענה כליל (ראה לעניין זה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 29574-10-11 א.י. אינסטלציה נ' סרטי), אם כי איני סבור שבמקרה זה מוצדק אכן לעשות כאמור.

בשולי הדברים, אציין כי אף לגופו של עניין, נוטה הייתי לקבל את הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, לאור הנסיבות המפורטות בבקשה להארכת מועד, בכל הנוגע להתייחסות ולהחלטה כב' ר' ההוצאה לפועל בפניו הונחה הבקשה לראשונה, ולגישתי נפלה שגגה של מש אצל רשם ההוצאה לפועל בהקשר זה, שגגה אשר שומה על בית המשפט לתקן.

אפנה את הצדדים אל ע"א 7/78 קמחי נ' איצקוביץ, פ"ד לג (1) 421 , שם נפסק:  "הרשם אינו מנוע - ואוסיף ואומר שהוא חייב - לבדוק אם התביעה ממלאת על פניה אחרי הדרישות של תקנות 269 ו-270, גם אם הנתבע לא ביקש רשות להתגונן. תביעה הלקויה מבחינה זו אינה עוברת אף את המפתן לקראת מתן פסק-הדין בסדר דין מקוצר. אין זה ענין בין התובע והנתבע אלא בין התובע ובית-המשפט או הרשם, החייב לשמור על הדרישות שהתקנות קובעות לשם מתן פסק-דין בסדר דין מקוצר " . (ההפניה הינה לתקנות שלפני תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984, ואולם הדברים נותרו זהים במהותם – א.צ.).

קביעת רשם ההוצאה לפועל כי אין הוא מוסמך לדון בבקשה, אשר שומה היה עליו להתייחס אליה כאל התנגדות, הינה שגויה מעיקרה, וככל שהשגגה לא תוקנה על ידו, שומה על בית המשפט לתקן השגגה, ולפיכך גם בשאלת הארכת המועד, נוטה הכף לזכות הנתבעת.

למעלה מן הצורך אוסיף ואציין, כי אף לגופו של עניין, משוויתר התובע על חקירת הנתבעת, אשר מסרה הצהרה מפורטת כי כל החוב שהיה קיים – נפרע, די בכך כדי להקים ההגנה האפשרית. הכחשת החבות והעלאת טענת הפירעון יחד עם היעדר ניסיון למוטט את גרסת הנתבעת בטענות ההגנה שלה – ממילא מביאים היו לקבלת ההתנגדות.

לאור כל האמור לעיל אני מקבל את ההתנגדות ומורה על העברת התובענה לפסים של סדר דין מהיר.

ההתנגדות תשמש ככתב הגנה, המזכירות תנתב התובענה לצורך קביעת מועד לדיון.